החלטה בתיק עמ"א 30603-09-12

1.       בקשה להארכת מועד להישפט, בהתאם לסעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982 (להלן:"החסד"פ").

הבקשה מתייחסת לשישה דו"חות החניה המפורטים להלן:

דו"ח חניה מספר 7818040 מיום 9.12.2007

דו"ח חניה מספר 3212446 מיום 29.1.2000

דו"ח חניה מספר 3105244 מיום 7.1.2000

דו"ח חניה מספר 4165544 מיום 4.8.2000

דו"ח חניה מספר 3379344 מיום 12.6.2000

דו"ח חניה מספר 2980548 מיום 2.12.1999.

2.       לטענת המבקש, דו"חות החניה הונפקו לפני למעלה מ- 3 שנים ולפיכך התיישנו.

משך כל השנים שחלפו לא עשתה המשיבה דבר על מנת לגבות את דו"חות החניה, לא שלחה כל התראה ולא ביצעה כל פעולה אשר היה בכוחה לעצור את מרוץ ההתיישנות.

לטענתו המבקש, על פי סעיף 10 לחסד"פ, תקופת ההתיישנות שנקבעה לעונש בעבירה מסוג חטא הינו 3 שנים,  ולפיכך התיישנו העונשים במקרה דנן.

3.       המבקש כולל בבקשתו טענות לעניין התיישנות העונשים ולעניין התיישנות העבירות, לסירוגין, ואין הוא מבחין ביניהן.

אבהיר כבר עתה, כי טענות ביחס להתיישנות העונש, מצויות בסמכותו העניינית של בית משפט השלום, ולא ישמעו בבית המשפט לעניינים מקומיים. ראו לענין זה: ע"פ 3482/99 אריה פסי נ' מדינת ישראל פ"ד נג(5) 715.

משכך, ככל שהבקשה מתייחסת להתיישנות העונשים, דינה להידחות מחמת חוסר סמכות עניינית.

4.       לטענת המבקש, ביום 8.5.12 התייצב בביתו איש הוצאה לפועל מטעם המשיבה, ובידיו כתב הרשאה לתפיסת מיטלטלין ומכירתם. באותו מועד הוסבר לו כי עומד כנגדו צו לעיקול מיטלטלין עקב חוב בסך 3,480 ש"ח.

המבקש הופתע מאוד לגלות כי קיימים דו"חות חניה ישנים על שמו שכן מאז ומעולם נוהג הוא לטפל בדו"חות חניה במועדם ואינו מזניח חובות כאלה ואחרים.

5.       טענתו זו של המבקש נסתרת מניה וביה, מתוך מסמכים שצירפה המשיבה לתגובתה, מהם עולה בבירור כי המבקש פנה אל המשיבה, ואף אל חברת הגביה בבקשה לביטול הקנסות עוד בשנת 2007. ממכתבה של עו"ד לוי מטעם המשיבה, שנשלח אליו בתאריך 30.4.07 עולה כי הבקשות לביטול הדו"חות שהוגשו על ידיו נדחו, ונשלחה לו הודעה מתאימה. בתאריך 27.6.07 נשלח מכתב דומה על ידי חברת הגביה, בו הובהר כי אם לא יוסדר החוב, ימשכו הליכי הגביה, ובכלל זה יוטלו עיקולים.

6.       אף טענת המבקש לפיה לא קיבל לידיו מעולם את דו"חות החנייה, לא בתוך שנה מיום ביצוען ולא לאחר מכן, נסתרת מתוך אותם מכתבים, שכן עולה מהם בבירור כי המבקש ידע על הדו"חות ופנה בבקשה לביטולם לכל המאוחר בשנת 2007.

ניתן היה לטעון, כי קיימת אפשרות שהפניה התייחסה לדו"חות אחרים, ולא לאלו נשוא בקשה זו - אך טענותיו הכלליות של המבקש, הכחשתו הגורפת והשיהוי שבהגשת הבקשה, אינם מאפשרים לו לסתור את החזקה העולה מן המסמכים, שבאותם דו"חות ממש עסקינן.